השבת הדיון לבימ"ש קמא בסוגיית חיוב במזונות אשה בחלוף 15 שנות פירוד - פסקדין

א.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב מיום 17.4.2005 ( כב' השופטת ו' פלאוט), אשר חייב את המערער בתשלום מזונות אשה למשיבה בסכום של 2,400 ש"ח לחודש.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לענין

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בחודש פברואר שנת 1974 ולהם שתי בנות בגירות, ילידות 1976 ו- 1980.

בשנת 1991 עזב המערער את בית מגוריהם של הצדדים.

ביום 12.11.1991 הגישה המשיבה תביעה למזונות, מדור, משמורת וצווים ממוניים, לבית המשפט המחוזי, אשר לו היתה נתונה, באותה עת, הסמכות העניינית לדון בתביעות אלה.

ביום 29.4.1992 קבעה כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז, כי איננה פוסקת מזונות למשיבה "בשלב זה".

ביום 8.6.1993 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה:

 " הנתבע ישלם למזונות הקטינות סך של 2,400 ש"ח לחודש.

...בהגיע הבת ש' לגיל 18 או עם גיוסה לצה"ל - הכל לפי התאריך המאוחר יותר, יפחת סכום המזונות שיעמוד לתשלום באותה עת ב-30 אחוז.

הוא הדין לגבי הבת ל' אלא שההפחתה לגביה תעמוד על 20 אחוז.יתרת המזונות לאחר ההפחתה ... ימשיך להיות משולם לידי האשה וזאת למשך 5 שנים נוספות מתום החיוב לגבי ל', אלא אם תחיה התובעת מס' 1 (המשיבה - י.ש.) עם גבר אחר.

לאחר המועד של 5 השנים יהיה כל צד זכאי לעתור לבית המשפט לגבי חיוב במזונות על פי דין".

(עמ' 6 לפרוטוקול הדיון בתיק מ.א. 5175/91 מיום 8.6.1993, מוצג "ד" לתיק מוצגי המערער)

ביום 9.11.2000 הגיש המערער כתב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, בו עתר להפחתת סכום המזונות, בטענה שבנותיהם של הצדדים בגרו, ולפיכך, אין כל הצדקה להמשך תשלום המזונות בסכום שנקבע.

ביום 29.11.2000 ולאור תביעת המערער, הגישה המשיבה תביעה מטעמה, לעדכון סכום המזונות לסך של 3715 ש"ח לחודש.

ביום 14.2.2001 התקיים דיון בפני בית המשפט קמא, בו נקבע כי יתרת החיוב במזונות שנקבע בפסק הדין מיום 8.6.1993, בניכוי 50% כאמור, הינה בגין מזונות המשיבה ( מוצג "ו" לתיק מוצגי המערער).

ביום 1.1.2004 ניתן בבית המשפט קמא פסק דין בתביעות הצדדים ובו נקבע כי:

"6.       יוער, כי לא נאמר בפסה"ד, כי ביה"מ מאמץ את הסכמות הצדדים ככתבם וכלשונם, ויתכן גם כי לא כל חילופי הדברים בין הצדדים נרשמו בפרוטוקול, וזאת הסיבה לאופן ניסוח  פסה"ד.

            מכל מקום, ביהמ"ש מוסמך ליתן פס"ד שונה מההסכמות בין הצדדים,  להוסיף או לגרוע מהם, הכל על פי שיקול דעתו, וערכאה אחרת (למעט ערכאת הערעור) איננה מוסמכת לשנות את פסה"ד, או לסטות ממנו.

7.         פסה"ד ברור ואינו סובל את הפירוש שמנסה לתת לו הבעל. פירוש העומד בניגוד לאמור בו.